פסק-דין בתיק תא"מ 23136-01-12

1.         עניינה של התביעה שלפניי בפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 1.5.11 ברחוב הרצל ברמת גן. סכום התביעה הועמד על סך             3,400 ש"ח.

2.         התובעת היא בעלים של רכב מסוג מאזדה (להלן: "המאזדה"). הנתבע נהג ברכב מונית  מסוג קאיה ריו (להלן: "הקאיה"). נתבעת 2 ביטחה את הקאיה במועדים הרלוונטים לתביעה, אולם משהתחוור כי סכום התביעה נמוך מההשתתפות העצמית עתר ב"כ התובעת למחיקת הנתבעת 2.

3.         לטענת התובעת, בעת שנסעה במאזדה ברחוב הרצל ברמת גן, נסעה הקאיה לאחור ופגעה במאזדה. כתוצאה מכך ובהתאם לחוות דעת שמאי נגרמו לחלקה הקדמי ימני של המאזדה נזקים בסך 2,301 ש"ח. התובעת עתרה להשבת סכום זה בתוספת 500 ש"ח עבור שכ"ט שמאי. עוד עתרה התובעת לפיצוי בסך 500 ש"ח בגין נזק לא ממוני.

4.         הנתבע אישר שנסע לאחור ופגע במאזדה. אולם לדבריו, הפגיעה הייתה חלשה ולא גרמה לנזקים המתוארים בחוות דעת שמאי מטעם התובעת. יתר על כן, התובעת לא אפשרה לנתבע לצלם את המאזדה "בזמן אמת" ובכך מנעה ממנו להוכיח את מזעריות הפגיעה במאזדה.

5.         בדיון שנערך לפניי העידו התובעת והנתבע.

דיון והכרעה:

6.         התובעת העידה לפניי שבעת שנסעה בכיוון התנועה ברחוב הרצל ברמת גן, "הנהג מונית נסע רוורס באופן פתאומי ונתקע לי ברכב" [פר' עמ' 1, ש' 25-26]. התובעת התעכבה ביציאה מהמאזדה בשל אוטובוס שחלף לצידה. בינתיים הבחינה בנתבע כשהוא "יוצא מהאוטו עם מטלית לבנה בידו, מנגב את הקדימה של האוטו מצד ימין, אני רואה אותו מכניס עם היד את הטמבון פנימה, עם הרגל, כל זה קורה כשאני יושבת בתוך המכונית ולא יכולה לצאת כיוון שמצד שמאלי עובר אוטובוס" [פר' עמ' 1, ש' 26-29, עמ' 2, ש' 1]

7.         כשיצאה מהמאזדה ניגשה התובעת לנתבע ואמרה לו "פגעת לי ברכב, ואל תיגע לי ברכב, הוא התחיל לקלל אותי ולצעוק. ביקשתי ממנו פרטים ולא היה מוכן למסור את פרטיו" [פר' עמ' 2, ש' 2-3].

8.         לדבריה, הנתבע ביקש לצלם את המאזדה אולם היא לא הייתה מוכנה "כי הוא צרח, הוא נגע לי ברכב, איזה מן דבר זה, שהוא נוגע לי ברכב ומנגב? וטוען שלא קרה דבר" [פר' עמ' 2, ש' 5-6].

9.         הנתבע העיד לפניי שבמועד התאונה הסיע אישה מבוגרת לקופת חולים. לדבריו: "הייתי במצב עצירה, ביקשה הנוסעת שאקח מעט אחורה, שילבתי הילוך אחורי, הגברת הייתה מאחורי...נתתי לה ממש נגיעה בפגוש השמאלי שלי נגע לה בצד הימני" [פר' עמ' 3,               ש' 13-15].

10.        לדברי הנתבע, בעת שיצא מהקאיה הבחין ב "סימנים של הפגוש שלי, צבע השתפשף קצת הוא יוצא, נכון שניגבתי יצא לה שני תפסים מסוף הפגוש שבמכה אפשר להחזירם בחזרה, לא שברתי לה פנס ולא הפלתי לה את הפגוש..." [פר' עמ' 3, ש' 15-17].

11.        הנתבע סרב למסור לתובעת פרטים מזהים במועד התרחשות התאונה משום ש "לא רציתי לשתף איתה פעולה, הרגשתי שהגברת הזו ההיא קומבינטורים, לא נתנה לי לצלם ואמרה שהפגוש נפל לה וזה לא נכון" [פר' עמ' 3, ש' 26-27].

12.        אין חולק שהתאונה התרחשה בעת שהנתבע נסע לאחור. הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עוצמת פגיעת הקאיה במאזדה והיקף הנזקים שנגרמו למאזדה כתוצאה מהפגיעה.

13.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מעדיף במחלוקת זו, את גרסת התובעת.

ראשית, התרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת. עדותה הייתה ברורה ומדויקת. התובעת העידה כי "לא אני ולא הנתבע מוסכניקים". לכן פנתה לאחר התאונה למוסך מורשה של מאזדה, שם התגלה נזק "של הטמבון יצא החוצה...יש גם נזק בפנס בתוך המכונית שנשבר מהמכה, שאף אחד לא יכול לראות שנשבר פנס מבפנים" [פר' עמ' 2, ש' 15-17].

שנית, התובעת תמכה את כתב התביעה בחוות דעת שמאי, מר רון ניב, שהעריך את הנזק לרכב התובעת בסך 2,301 ש"ח, בתוספת שכ"ט השמאי בסך 500 ש"ח. חוות הדעת הולמת את הנזקים המפורטים בתמונות ולא נסתרה. הערכת השמאי דומה לטופס "הערכת מחיר" שניתן לתובעת על ידי המוסך המורשה של מאזדה במועד התרחשות התאונה. על פי טופס זה, עלות תיקון הנזקים שנגרמו למאזדה הסתכמה בסך 2,765 ש"ח.

שלישית, התמונות המעידות על סימני הנזק ומיקומם במאזדה כפי שצורפו לחוות דעת השמאי [ת/2] מחזקים את עדות התובעת באשר לעוצמת הפגיעה. חיזוק נוסף לעוצמת הפגיעה ניתן למצוא בעדות הנתבע שאישר כי מיד לאחר הפגיעה במאזדה הבחין "בצבע שהשתפשף". עוד הבחין הנתבע בתזוזתו של פגוש המאזדה מהמקום לכן "נתן מכה קלה" בקצה הפגוש.

14.        מטעמים אלה, אני קובע שבעת נסיעתו לאחור, פגע הנתבע במאזדה וגרם לנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי בסך 2,301 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף את שכ"ט השמאי בסך 500 ש"ח.